החלטה בתיק בפ"מ 2251-12-12

לפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה למשך 60 ימים, בגין חשד לגרימת תאונת דרכים.

1.       ב"כ המבקש טען כי הליך השימוע אינו תקין והוסיף כי לא קיימות ראיות לכאורה, כי המבקש אינו מסוכן לציבור שכן אין לו עבר, קיימת רשלנות תורמת לנהג הרכב האחר שנדחף בעקיפה שמאלה, לא שמר מרחק ולא בלם ומנע תאונה וכי תוצאות התאונה קלות ואינן כוללות פגיעת גוף. הסנגור הדגיש כי רישיון הנהיגה נחוץ למבקש לעבודתו כמנהל מסגרייה, המוביל חומרי גלם למסגרייה ואת המוצר הסופי לבתי לקוחות ומבצע התקנה.

2.       ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, הפנתה לקיומן של ראיות לכאורה לכך שהמבקש עבר לנתיב השמאלי מבלי להסתכל אם הנתיב פנוי ולכן ארעה התאונה. לדידה, מסוכנות המבקש נלמדת מחומרת מעשיו, מהיותו "נהג חדש" מ-10/11 ומדו"ח נוסף שנרשם לו על חציית שטח הפרדה.

3.       לאחר עיון בתיק החקירה, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אחריות המבקש לקרות התאונה דנן, הגם שהתשתית הראייתית הלכאורית הנה ראשונית, שכן החקירה בעיצומה. 

תקנה 40(א) לתקנות התעבורה קובעת: "לא יסטה נהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". מן התקנה נובע כי מעבר מנתיב נסיעה אחד למשנהו, חייב להתבצע בזהירות הראויה, לשם מניעת הפרעה או סיכון.

המבקש מסר בהודעתו ובאמרתו לרס"ב חליפה (ר' דו"ח פעולה) כי עצר בתחנת אוטובוס, "נתן וינקר", הביט במראה, לא ראה אף אחד ועבר לאט לאט מתחנת האוטובוס לנתיב הימני וממנו לנתיב השמאלי, ואז שמע צפצוף ורכב התנגש בו. המבקש מסר בהודעתו כי לא הבחין ברכב האחר עד להתנגשות. המבקש מסר כי הרכב האחר הגיע במהירות, אולם דבריו אלה עומדים בסתירה לטענתו כי לא הבחין כלל ברכב האחר עד להתנגשות.  

המבקש הודה כי שמע צפצוף בוקע מן הרכב המעורב, טרם ההתנגשות, נתון המשקף כי הנהג האחר, שנסע בנתיב השמאלי, הבחין לפני ההתנגשות בכוונת המבקש לסטות לנתיבו והגיב בהתאם. המבקש, לעומתו, לא הבחין כלל ברכב המתקרב לעברו עד להתנגשות, למרות שעליו הנטל למנוע הפרעה או סיכון בהתאם לתקנה 40(א) לתקנות התעבורה. 

בנספח לסקיצה מצוין שדה הראיה שנפרש לעיני המבקש בכוון הגעת הרכב המעורב, שדה ראייה המחזק אף הוא את החשד כי המבקש סטה לנתיב השמאלי, מבלי לתת דעתו לתנועה באותו נתיב.

שדה הראיה במקום, בשילוב עם טענת המבקש לפיה לא הבחין ברכב המעורב עד להתנגשות, משקפים נהיגה רשלנית מצד המבקש. 

נהג הרכב המעורב הסביר שהמבקש יצא מטור המכוניות שבנתיב הימני, עת היה המעורב במרחק של 7-8 מ' ממנו בלבד. המרחק בין שני כלי הרכב, בעת שהמבקש החל לסטות לנתיב השמאלי, הנו בתחום שדה הראייה של המבקש כפי שנקבע ע"י הבוחן וצוין בנספח לסקיצה. לפיכך, טרם הסטייה לנתיב השמאלי, היה על המבקש להביט לאחור ולמצער במראות, להבחין ברכב המעורב ולהימנע מחסימת נתיב נסיעתו. 

מיקום כלי הרכב המעורבים ומיקום הנזקים בשני כלי הרכב, כעולה מסקיצת זירת התאונה ומתמונות שהגיש ב"כ המבקש, מתיישבים עם החשד כי רכב המבקש סטה לנתיב השמאלי ובמהלך הסטייה, חסם דרכו של הרכב המעורב, שנסע בנתיב השמאלי. 

4.       הסנגור המלומד טען לרשלנות תורמת של הנהג האחר, אשר "נדחף בעקיפה שמאלה כאשר המצב אינו מאפשר לו זאת". לא מצאתי בתיק החקירה חיזוק לטענה זו. המבקש עצמו הבהיר כי לא הבחין כלל ברכב המעורב עד להתנגשות ולכן לא יכול היה לראות את הנטען, וגרסת הנהג האחר שונה.

יחד עם זאת, ראוי להעמיק את החקירה בסוגיה זו. כך לדוגמה, מסר נהג הרכב האחר שלפני התאונה נסע בטור המכוניות שבנתיב הימני ועבר לנתיב השמאלי הפנוי, אך לא נשאל באיזו מהירות נסע, כמה זמן נסע על הנתיב השמאלי ואיזה מרחק עבר על אותו נתיב, עד לתאונה. פרק הזמן בו היה הרכב האחר בטווח שדה הראייה של המבקש על הנתיב השמאלי, משמעותי לקביעת רמת הרשלנות ועשוי להיות רלבנטי לבירור שאלת האחריות.  

5.       בשלב דיוני מקדמי זה, אין בית המשפט מכריע בין גרסאות הצדדים אלא בוחן אם חומר החקירה הקיים מצביע על קיומן של "ראיות לכאורה". שדה הראייה המצוין בנספח לסקיצה, העובדה שהמבקש לא הבחין כלל ברכב המעורב עד לתאונה למרות שדה הראיה כאמור, כמו גם אופן עמידת כלי הרכב המעורבים לאחר התאונה, בשילוב עם גרסת המעורבים, מקימים תשתית ראייתית לכאורית לכך שהתאונה נגרמה בעטיו של המבקש.

6.       מדובר, אפוא, בתאונת דרכים שארעה בנצרת עילית, שעה שרכב המבקש, אשר נסע בנתיב הימני, סטה לנתיב השמאלי, מבלי להיות ער למתרחש בדרך, מבלי להבחין ברכב אחר שהתקרב לעברו על הנתיב השמאלי, ותוך יצירת סיכון והפרעה לתנועה בנתיב השמאלי. במהלך הסטייה, חסם דרכו של רכב אחר שהגיע מאחוריו בנתיב השמאלי, וגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב.

מחומר החקירה שהצטבר עד לשלב חקירה זה עולה כי לא נגרמו חבלות של ממש בתאונה זו, נהגת הרכב האחר אושפזה ושוחררה לאחר מספר שעות ושני כלי הרכב המעורבים ניזוקו קלות.   

7.       תאונות הדרכים הפכו למכת מדינה והן גובות מדי יום קורבנות בנפש. במסגרת המלחמה בתאונות הדרכים, בחר המחוקק ליתן בידי קצין משטרה סמכות להורות על פסילה מנהלית למשך 60 ימים, מקום בו קיים יסוד סביר להניח כי יוגש כתב אישום על גרימת התאונה.

8.       רשלנות המבקש וחוסר הזהירות שהפגין באירוע דנן, מעידים על המסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו לשלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך ועל הצורך ב"תקופת צינון" מידתית לשם הגנה על שלום הציבור.

9.       למבקש רישיון נהיגה מחודש אוקטובר 2011 והנו "נהג חדש".